הבחירות כבר בפתח והשיח הציבורי בשיאו. התלבטויות, ויכוחים ופרשנויות נשמעים מכל עבר בתקשורת, בשיחות פומביות ובחדרי חדרים. חלק נכבד מהאוכלוסיה בישראל מעורב בהתרחשויות הפוליטיות, במיוחד אולי בגלל ההשלכות הבטחוניות, הכלכליות והחברתיות, המשפיעות באופן ישיר כל כך על חיי היום יום של רבים. אחד המגזרים בהם בולטת במיוחד ההתענינות בתחום המדיני הם בני גיל הזהב, שהספיקו לחוות על בשרם מלחמות, מהפכים, משברים וגם אינספור תהליכים חיוביים, שהפכו את ישראל לאחת המדינות המפותחות ביותר, אך גם השנויות ביותר במחלוקת. אותם אנשים, שהיום נמנים על יושבי בית אבות או בית חולים סיעודי, שייכים לדור בו אידיאולוגיה עדיין היתה ערך עליון, דור בו היכולת לבחור ולהשפיע נחשבה לחובה מוסרית ולא לזכות, שאבד עליה הכלח.

קשישים אינם מעורבים פוליטית רק בגלל הרקע התרבותי וההיסטורי בו גדלו. זוהי אחת האוכלוסיות, הסובלות באופן ישיר ממחסור, כשלים ואטימות ממסדית והיכולת לשנות ולו במקצת ממצבם, מותנה ביכולתם לממש את דרישותיהם וצרכיהם דרך בחירת נציגים מתאימים ושליחתם אל תוך קרביה של המערכת המדינית. הבעיה העיקרית הניצבת בדרכם של קשישים למימוש זכותם הדמוקרטית היא הניידות. מוחם של קשישים איכפתיים, המעוניינים להצביע ולהשפיע, צלול וממוקד, אך מגבלות גופם, שנשחק מחמת השנים, מונעות בעדם גישה אל מקום הקלפיות.

האם אדם הנמצא בתהליך החלמה לאחר ניתוח או זה המאושפז במסגרת בית חולים סיעודי אינם זכאים להביע את דעתם? האם האלפים הרבים המתגוררים במוסדות כדוגמת בית אבות או דיור מוגן אינם ראויים עוד שקולם ישמע? בוודאי שלא. הרי ההיגיון הפשוט והצדק הבסיסי גורסים, כי אלו בעלי ניסיון החיים העשיר, אלו שתרמו למדינה במשך עשורים, אלו שאיכפת להם ועדיין מזדהים עם המדינה על אף מצבם האישי, יהיו הראשונים לקבל במה, הראשונים לממש את זכויותיהם. למרבה הצער, המציאות לא מתואמת תמיד עם הצדק וההגיון.

קשישים רבים מנועים מלהצביע בגלל כשלים טכניים, המייחדים את הזכות הבסיסית של הדמוקרטיה, לבריאים בגופם. אדם, אשר גופו עסוק בהחלמה לאחר ניתוח קשה, קשיש שגופו בגד בו והוביל אותו למגורים במסגרת בית חולים סיעודי ואפילו קשישים עצמאיים למדיי, המתאכסנים מרצונם החופשי בין כתלי בית אבות, אינם יכולים להגיע פיזית אל הקלפי. אין מערך הסעות מסודר, אין תמיכה סביבתית ואין מי שילחם עבורם.

אוכלוסיות אחרות מהן נמנעת ההגעה לקלפיות, כמו חיילים או אנשים בשירות משרד החוץ, אינם צריכים לוותר על זכות הבחירה; למענם פותחת המדינה קלפיות מיוחדות. יש לציין, כי קימות מעט התארגנויות איזוטריות של רשויות מקומיות או מוסדות, המנסים לשנות את המצב ולהביא את הקלפיות אל הקשישים או את הקשישים אל הקלפיות, אך אלו יוזמות פרטיות של בית אבות או מועצה מסוימים ומספרן והצלחתן בפועל בטלים בשישים. 

מרבית הקשישים הנמצאים במסגרות מסוג בית אבות, דיור מוגן, בית חולים סיעודי או בית החלמה לאחר ניתוח מנועים מלהצביע ואלו המצליחים לממש את זכותם הבסיסית עושים זאת בעזרת קרובי משפחה, מתנדבים רחבי לב או ואולי בעיקר, בעזרת עסקנים ובעלי אינטרסים פוליטיים, אשר מחפשים דרכים יצירתיות להעלות את אחוז ההצבעה למפלגה אליה הם משתייכים.

דילוג לתוכן